קצת היסטוריה על הקנזשי
בסביבות שנת 1,600 לספירה החלה תקופת אדו (EDO); בתקופה זו התחיל שימוש נרחב בקנזשי. עד אז נשות יפן
הלכו עם שיער ארוך וישר, שלעיתים הגיע עד הריצפה. עיצוב זה נקרא טרגמי (TAREGAMI). תקופת אדו הביאה שינוי שהתבטא בעיצובי שיער מסובכים ומשוכים כלפי
מעלה. נשים החלו לסלסל, לעצב ולקשט את שיערן, תוך שימוש במסרקים וסיכות דקורטיביות
עשויות ממתכת או עץ מצופה לכה. הקישוטים האלו היו הקנזשי הראשונים.
 |
TAREGAMI |
 |
EDO |
בתחילת תקופת אדו, יפן החלה בתנופת עיור וכן מסחר עם מדינות זרות, שנתן
למעצבים גישה לחומרים חדשים ולהשפעות עיצוביות חדשות. כתוצאה מכך, הכנת קנזשי
הגיעה לגבהים חדשים במונחים של צבע ועיצוב, וסוגים רבים של קנזשי שגשגו.
קנזשי "בירה בירה" (BIRA BIRA KANZASHI) לדוגמא, נעשה על סיכת ראש עם קישוטים נוצצים שבהקו ו"רקדו"
ברוח.
 |
BIRA BIRA KANZASHI |
קנזשי "קושאי" (KUSHAI KANZASHI) נעשה על מסרקים עגולים גדולים, בדרך כלל עשויים שריון
צב או עץ מצופה בלכה.
קנזשי "קוגאי" (KOGAI KANZASHI) שמשמעו "חרב", עוצבו בעזרת תצורה של חרב
ונדן.
 |
KOGAI KANZASHI AND KUSHI KANZASHI |
קנזשי פרחוני, המכונה קנזשי "האנה" (HANA KANZASHI), נוצר בערך באמצע תקופת אדו. האומנות החלה על ידי
משרתים בבית המשפט הקיסרי, שהכינו פרחי משי כתחביב. פרחים אלו מצאו את דרכם
במהירות על סיכות ומסרקי קנזשי, ואומנים חדשים צצו לשכלל ולפתח את הטכניקה. קנזשי
"האנה" נעשים באופן מסורתי באמצעות שיטה שנקראת צומאמי (TSUMAMI) שכוללת צביטת (קיפולי) בדים. אומן קנזשי צובט וגוזר
ריבועי משי קטנים כדי ליצור עלי כותרת זעירים של פרח. אחר כך, בעזרת מלקחיים
ארוכים, האומן טובל כל עלה בדבק מיוחד עשוי עמילן אורז ומצרף את העלים אחד אחד
לבסיס מתכת או פלסטיק עד שהפרח מקבל צורה. זו אומנות שכדי לשלוט בה נדרשים יד
יציבה והרבה ניסיון. קנזשי "האנה צומאמי" מגיע במערך עצום של צבעים
וסגנונות, המחכים כמעט כל פרח שגדל ביפן, ולעתים אף נראים יותר מלאי חיים ומהודרים
מהם.
 |
HANA KANZASHI |
ביפן המודרנית, ניתן למצוא קנזשי בעיקר אצל גיישות
והמתלמדות שלהן, המכונות מייקו (MAIKO). באופן מסורתי, המייקו עונדות קנזשי גדול ומורכב יותר מאשר
הגיישות הבוגרות וישנה מערכת מסועפת שמכתיבה איזה סוג קנזשי יכולות המייקו לענוד עם
התקדמות שלבי ההתלמדות. כל חודש בשנה - אף הוא מיוצג ע"י קנזשי ייחודי, לדוגמא:
מייקו עונדות קנזשי של פריחת השזיף בפברואר וקנזשי של חרצית באוקטובר. חגים
לאומיים אף הם מכתיבים קנזשי מסורתי ייחודי, כגון פריחת הדובדבן שחוגגת את הצפייה המסורתית
בפריחת הדובדבן הנקראת האנמי (HANAMI), ממרץ עד מאי.
 |
HANAMI |
ביפן המודרנית, קנזשי גם קיים מחוץ לתרבות הגיישות.
כלות עוטפות עצמן בקימונו ואובי (חגורה עבה) מסורתיים עבור טקס הכלולות ועונדות
קנזשי נהדר בשערן. חלק מהנשים שלומדות את תרבות יפן המסורתית, יענדו קנזשי בעת
ביצוע טקסי תה או איקבנה (IKEBANA) שהיא אומנות סידור הפרחים היפנית המסורתית. ולעיתים, סיכות קנזשי תופענה
כהצהרה אופנתית על דש השמלה של אישה צעירה ביפן.
כיום ישנם רק כחמישה עשר מאסטרים מוכרים של קנזשי "האנה צומאמי"
בכל העולם, מרביתם מזדקנים ולא לוקחים יותר שוליות. כך שלמרבה הצער, מסורת הקנזשי
מתחילה לגווע לאיטה. אחת הסיבות לכך היא כי נשים ביפן המודרנית לא לובשות קימונו. מסורות
רבות הקשורות במסורת הקימונו גוועות, וביניהם הקנזשי. אבל קומץ של אומנים צעירים
יותר נכנסים על מנת לשמר את צורת האומנות הזו. חלקם מרגישים מעין שליחות לשמר את
אומנות הקנזשי ולהעבירה לדורות הבאים. ישנן יועצות למסיבות חתונה ולאירועי ריקוד
ייחודיים המשלבות את הקנזשי בעיצוביהן וכן ישנם חנויות אינטרנטיות המוכרות קנזשי
ואף הדרכות מצולמות בוידאו ליצירת קנזשי.
(מתוך הספר: KANZASHI IN BLOOM של DIANE GILLELAND)
